משה לביא (2)

מכתב מדליה  

בְּדֵעָה צְלוּלָה אֲנִי

מְאַבֶּדֶת אֶת עַצְמִי

לָדַעַת.

אֶת זֹאת אֲנִי עוֹשָׂה

לְאַחַר שֶׁנּוֹאַשְׁתִּי

מִכְּתִיבָה.

אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ לִי כָּכָה:

מִי עוֹד כָּתַב כָּל כָּךְ צָלוּל

אוֹדוֹת הַדִּכָּאוֹן.

וְעוֹד אִמְרוּ, אַחֲרֵי קְרִיאָה שְׁקוּלָה וּמְדוּדָה בְּעִזְּבוֹנִי:

הִיא עָזְבָה אוֹתָנוּ מֵרְצוֹנָהּ,

בְּדֵעָה צְלוּלָה כְּמוֹ שִׁירָתָהּ.

אַחֲרֵי מוֹתִי תֹּאמְרוּ:

אֵיזֶה אָבְדָן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s