רונית בכר שחר

          

אם אמות לפתע

אִם אָמוּת לְפֶתַע פִּתְאֹם הַבְטִיחוּ לִי לִתְלוֹת

כָּל יוֹם

שִׁיר אֶחָד מִשִּׁירַי

בְּכִכַּר הָעִיר, עַל דִּגְלֵי לְאֹם, עַל קְנֵה רוֹבֶה,

עַל הַמְּקָרֵר בַּמִּטְבָּח

עַל דַּשׁ חֻלְצַתְכֶם,

עַל גַּב הַמִּטָּה,

בְּסִפְרִיָּה שְׁקֵטָה,

עַל לוּחַ מוֹדָעוֹת בְּבֵית סֵפֶר יְסוֹדִי

וּבְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת

וּבִקְצֵה הַחֲלוֹם

תְּלוּ אֶחָד שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת,

אוֹ שֶׁאַתֶּם

בְּמִסְדְּרוֹנוֹת בָּתֵּי חוֹלִים

בַּמַּעֲלִית

בַּדּוּכָן בַּשּׁוּק שֶׁל נָצְרַת עִלִּית,

אֶפְשָׁר גַּם בַּכַּרְמֶל

אֲפִלּוּ בַּפִּשְׁפְּשִׁים

מִבְּלִי לְהִתְבַּלְבֵּל

עַל דֶּלֶת חֲנוּת לְמַזְכָּרוֹת יְשָׁנוֹת,

בַּמֶּרְכָּזִים וּבַקְּרָנוֹת

בַּכְּנִיסָה לְמִגְדַּל שָׁלוֹם,

בַּטַּיֶּלֶת

                                              אוּלַי מִישֶׁהוּ שָׁמַע,

                                              אוּלַי מִישֶׁהוּ מַכִּיר אֶת זוֹ שֶׁכָּתְבָה

                                              עַל לוּחַ לִבְּכֶם

                                              אֶחָד שֶׁכָּתַבְתִּי עַל אַהֲבָה.